מדע גתאני

"היופי הוא התגלמותם של חוקי טבע נעלמים, אשר בלעדיו היו חבויים מעינינו לנצח."
(י.ו. גתה)

יוהן וולפגנג פון גתה נודע כמשורר גדול אך עסק בתחומים רבים וביניהם בחקר המורפולוגיה, אנטומיה, בוטניקה ואופטיקה. שיטתו היתה כבר בזמנו, סוף המאה ה 18- , חדשנית ופורצת דרך. הוא ביסס את מחקריו על התבוננות מעמיקה וחסרת פניות בתופעות עצמן.

יוהאן וולפגאנג פון גתה (1749-1832)

במאמרו על "הניסוי כמתווך בין סובייקט לאובייקט" (1792) פיתח את פילוסופיית המדע שלו, ואמר: "האדם עצמו, אם ישתמש שימוש נכון ואמיץ בחושיו, הוא המכשיר הפיזיקלי המדויק ביותר שיכול להיות". בהתבוננותו, ניסה להיות אחד עם התופעה בכדי שההסבר והתיאוריה יעלו בעצמם מתוכה. גתה סבר, כי על החוקר לפתח יכולת לחוות מבפנים את ההתהוות של כל צמח מתוך אב הטיפוס שלו; כך שכשהוא מתבונן בורד, או בפרח הפטל, או הלוטם, שהם כולם בני משפחת הורדניים, יחווה את ההתהוות של אותו צמח מיוחד מתוך אותו רעיון כללי של המשפחה, רעיון הקיים רק במחשבתו ואין לו צורה בהתנסות החושית שלו.
לזכותו של גתה נזקפו 12 גילויים מדעיים, ביניהם העצם התת-לסתית שבגולגולת. גילוי חשוב שלו הוא היכולת האנושית לתפוס את תופעת-האם Ur-Phenomenon (המהות של התופעה, האב-טיפוסיות).

במסעו דרך האלפים התבונן גתה בצורות שונות של צמחים, והצליח לבנות בעיני רוחו את הצמח האבטיפוסי, הכללי, זה המצוי רק ברוחו של החוקר. במרכז מהותו של צמח טיפוסי זה נמצא העלה הירוק, ההופך במהלך ההתפתחות של הצמח לכל שאר איברי הצמח. גתה כותב בחיבורו "מחקרַי הבוטניים" (1831) כי: "המופעים המשתנים תמיד של צורות הצמחים, מעוררים בי יותר ויותר את התחושה שצורות הצמחים הסובבות אותנו לא נוצרו בנקודה נתונה כלשהי בזמן ואז קפאו לצורה מסוימת, אלא ניתנה להם תנועתיות מתאימה וגמישות המאפשרת להם לצמוח ולהסתגל לתנאים שונים ביותר ומקומות מגוונים ביותר". בכך סלל דרך לתורת אבולוציה המראה את התפתחות הצמחים הקיימים מטיפוסים קדומים (דרווין פרסם את "מוצא המינים" רק ב 1859 , 30 שנה אחריו).

גתה ייסד שיטת מחקר אחרת, שונה במהותה מזו של דקארט וניוטון לפניו, והיא נקראת במחקר אמפריציזם עדין (Delicate Emperizism).