חיזוק תפיסת האורגניזם השלם בפילוסופיה של הביולוגיה על בסיס פרספקטיביזם וראייה מערכתית

"What is not a guess, however, what is, I believe, incontrovertible, is the need of post-genomics biology both for new methods of analysis, for new conceptual frameworks, and for new language".

                                                      Evelin Fox-Keller, 2005

 

הקדמה

עבודה זו נבעה מתוך היכרותי עם פילוסופיה של ביולוגיה מסוג אחר, ומתוך הרצון הכן שלי לבדוק אותה ואת הבסיס האפיסטמולוגי שלה. זוהי ביולוגיה שהתחילה מעבודתו המדעית של י.ו.גתה, והיא אינה מחפשת הסברים פיזיקליים או מניפולציות טכנולוגיות. בבסיסה נמצאת התחושה שיש משהו מיוחד בתכונותיהם של אורגניזמים, וההכרה כי יש כיום יותר ויותר ביולוגים המחפשים תשובות לשאלות שהן מהותיות יותר מאשר ההסברים האבולוציוניים-גנטיים, אשר הכזיבו במיוחד אחרי סיום פרויקט הגנום האנושי. ניסיתי להתבסס על הפילוסופיות שפגשתי בקורס וגם לצאת מהם לתיאוריות פילוסופיות מודרניות יותר, ולהביא גם דעות של ביולוגים ומדענים בתחום.

מבוא

הביולוגיה, חקר הצמחים ובעלי החיים, מכוונת בעשורים האחרונים בעיקר למחקר העוסק בביוכימיה ובפיסיקה של מולקולות הענק ובניסיון להבין את היצור החי על פי מאפייני ה-DNA, החלבונים ושאר חומרים שבו. ביולוגים רואים עצמם כמספקים הסברים (Fox-Keller, 2003 בהקדמה) ועיסוקם מתמקד במציאת סיבות, כפי שהדבר נעשה בתחומי הפיזיקה והכימיה. אני טוען שראוי כי עיסוק זה יושפע יותר מפילוסופיה שמכוונת לשיטות ודרכים להתבוננות באורגניזם השלם. ההבנה כי לא ניתן לתפוס את האורגניזם (או התא, האיבר וכו') ללא ההקשר שלו, מצד אחד, והריבוי של גישות מחקריות וטכנולוגיות יישומיות שפותחו בביולוגיה העכשווית מצד שני, דורשים התבוננות משלימה שתדגיש את השלם על פני חלקיו. אני טוען לכן, כי יש לחזק את התפיסה של האורגניזם השלם בפילוסופיה של הביולוגיה. תפיסה זו לטענתי צריכה להישען על תכניות מחקר המשלבות פרספקטיבות שונות ולא רק גנטיקה ואבולוציה, ופחות נשענות על היבטים פיזיקליים וכימיים של הביולוגיה.

Callebaut (2012, עמ' 70) טוען כי מתוך 3 מיליון ביולוגים הפועלים כיום ישנו מיעוט מבוטל העוסק באבולוציה, ובכל זאת מרבית הפילוסופים של הביולוגיה עוסקים בנושא זה. דרושה, לדעתו, פילוסופיה שתהיה יותר תומכת מחקר ואקטיבית, ומכוונת במיוחד לביולוגיה של האורגניזם השלם. פילוסופיה זו תצטרך להתמודד עם חוסר האיזון שנוצר בין הביוטכנולוגיה (בעיקר של ה-DNA) המכוונת לתעשייה ולרפואה, לבין החזון המנחה את הביולוגיה בכלל כמחקר המנסה להבין את היצור החי בסביבתו. לאורגניזמים יש תכונות המיוחדות רק להם, ואנסה כאן לשרטט את קווי המתאר שלהן ואת הצורך בחיזוק תפיסת השלם מתוך הפרספקטיבות הרבות בהן ניתן לחקור אותם. אם ביולוגים, אשר ממילא פועלים כל אחד מתוך פרספקטיבה מסוימת, יחזיקו בחזון פילוסופי הכולל נקודות מבט רבות והרואה את האורגניזם השלם במרכז, תתקבל אולי הבנה שלמה יותר שתאפשר לביולוגים להרחיב את המבט הרדוקציוני המאפיין את רוב המחקר הביולוגי כיום. הבנה זו תחליש אולי מעט את הצורך האדיר שיש לביולוגים להראות סיבות ולהביא הסברים לתופעות.

ארצה לטעון כי הדרך האנושית להתבונן בעולם ולהסבירו היא דרך הריבוי, מאחר וכולנו סובייקטים בעלי פרספקטיבה. כלומר, האמפיריציזם ביסוד פעילותו הוא סובייקטיבי, למרות שהמסקנות אליהם הוא מגיע יכולות להיות מקובלות על קהילות שלמות ('אובייקטיביות אינטר-סובייקטיבית', Giere, 2006,  Scientific Perspectivism, p.13). החוקרים תופעה מסוימת ניגשים אליה מכיוונים שונים, והם עצמם בעלי רקע שונה, ידע מגוון והבנות מרובות, לעתים לגבי אותו מושג עצמו, ומכאן הטיעון לדרך הריבוי במדע. למרות שנדמה כי ריבוי הסברים זה נוגד את טיעוני, הוא למעשה מחזק את תפיסת השלם העומד במרכזו, על ידי הצבת האורגניזם השלם עצמו כמושא המחקר של הגנטיקה, האבולוציה, הפיזיולוגיה ושאר מאפיינים שלו.

בעבודה זו אגדיר את צורת העבודה המקובלת כיום ברוב שטחי המחקר הביולוגי, אשר רבים מכנים אותה "מחקר מכניסטי רדוקציוני" (Callebaut, 2011; Woese, 2004). על בסיס הגדרה זו, אפרט את הטיעון כי יש לבסס הבנה פילוסופית משלימה של האורגניזם, אשר תאפיין את האורגניזם כמושא הראשוני של מחקר על בסיס פרספקטיבות שונות וראייה מערכתית. אביא דוגמא לתיאור אורגניזם שלם, ואסביר כיצד הבנה זו שונה מהותית מהרדוקציוניזם הביולוגי (המאפיין יותר את השיח והאפיסטמולוגיה של הפיזיקה). תמיכה נוספת לטיעוני אנסה לקבל מהפרספקטיביזם של Van Frassen (2008), וכן מ-  Mitchel, Cartright, Giere, Griesemer  ואחרים.

בפרק הראשון אנסה להסביר את המאפיינים הייחודיים של הביולוגיה במדעי הטבע ע"פ תכונות האורגניזם, ואת הבעיה בראייה מכניסטית פיזיקלית של החיים. אחר כך אביא גישות ומחקרים העוסקים באפיסטמולוגיה של ריבוי הסברים ומושגים, תוך התייחסות לייחודיות של הביולוגיה ולהבנה כי ריבוי הסברים היא אסטרטגיה טובה בהתמודדות עם הבעייתיות שמציבה הביולוגיה לחקר המדעי. בהמשך אביא לדוגמא מאמר המתאר את ה"עצלן" כאורגניזם ייחודי ושלם ואראה כי ריבוי פרספקטיבות צריך להישען על תפיסת האורגניזם השלם ולחזק אותה. בסיכום אחבר בין הדברים ואראה כיצד הפילוסופיה של הביולוגיה נתרמת מחיזוק תפיסת האורגניזם השלם.

1.    ביולוגיה – מדע מיוחד

מדע הביולוגיה חוקר אורגניזמים חיים, צמחים ובעלי חיים, ואת המבנה והתפקוד שלהם. ביולוגים מאפיינים את תנאי החיים של אורגניזמים ואת הסתגלותם לתנאים אלה ומנסים להבין את המנגנונים הפנימיים הפועלים באורגניזמים. הביולוגיה התרכזה בעשרות השנים האחרונות בעיקר בתיאור של תהליכי מיקרו ביוכימיים בכדי לתת הסברים עבור תחומי מחקר שונים ומגוונים. בעיקר הלך והתעבה הענף המחקרי של הביולוגיה המולקולרית, ורוב ההסברים שנתנה לְמופעים וּלְצורות של אורגניזמים נשענים על רדוקציה והפשטה מתוך הפרדיגמות של האבולוציה הדרוויניסטית והגנטיקה של ה- DNA (Callebaut, 2012, 71; Fox-Keller, 2003;  Stotz & Griffith, 2004; Woese, 2004, 173).

א.     הביולוגיה המולקולרית

את הביולוגיה המולקולרית מאפיין מחקר מכניסטי-ביוכימי-פיזיקלי שהתבסס על הישגי הפיזיקה של תחילת המאה ה-20, והובל בעיקר על ידי פיזיקאים שהפכו להיות ביולוגים אחרי מלה"ע II. זהו מחקר שסטה מהביולוגיה הקלסית של המאה ה-19 אשר עסקה בשאלות גדולות של מהות בהבנת החיים. במאה ה-19 הצליחו הביולוגים להשיג הישגים של ממש, אם לפרט חלק מהם: סילוק הבריאה הספונטנית, גילוי החיידקים ע"י פסטר, ביסוס תורת התא ועיצוב תורת האבולוציה ע"י דרווין (Woese, 2004, 174). אם במאה ה-19 עסקו הביולוגים בעיקר בהתבוננות וחקר אורגניזמים שלמים, הרי שבמאה ה-20 הפכה הביולוגיה את כיוון המחקר שלה בהשפעת ההצלחות הגדולות של הפיזיקה (Fox-Keller, 2005, 4). זו הפכה את ראיית המציאות למורכבת אטומים בלבד, ומאפייני החיים על כל העושר שבהם נדחקו הצידה לטובת ראייה מצמצמת, המוצאת סיבות והסברים לצורתם ולתפקודם של אורגניזמים באינטראקציות בין אטומים ומולקולות. המחקר התקדם עם הפרדיגמה שהמציאות החומרית יכולה להיות מובנת מגילוי היחסים והפעילות שבין האטומים של החומר, וכי היא יכולה להסביר את כל המתרחש גם בעולם החי. זוהי הגישה שהשתלטה על הביולוגיה במאה ה-20, במיוחד עם גילוי הגן ופענוח מבנה ה- DNAע"י ווטסון וקריק ב-1953. המחקר בביולוגיה המולקולרית לכן התאפיין כמכניסטי-פיזיקלי בכך ששאלות המחקר היו צרות (כמו 'איזה גן מייצר איזו תכונה'), ההסברים היו בעיקר מסוג של סיבה ותוצאה (Mitchel, 2002), ועבודה רבה הושקעה בפענוח מנגנונים ביו-כימיים והגנטיקה של ה-DNA (יבלונקה ולמב, 2005; Woese, 2004, 174).

לפיכך, הביולוגיה המולקולרית של המאה ה-20 תופסת את האורגניזם כמכונה משוכללת (ראייה מכניסטית) שניתנת כולה להבנה על ידי פענוח המבנים המולקולריים שלה. הבנת החלקים תביא להבנת השלם, על פי תפיסה זו, ולכל תופעה ביולוגית צריכה להיות סיבה ברמה האטומית. שיאה של הבנה זו היה הרצון לפענח את האדם על פי ריצוף הגנום שלו (Fox-Keller, 2005, 2). אמנם הביולוגיה מצליחה לתאר תהליכים אנזימתיים ותורשתיים ברמת המולקולה, תיאור המאפשר בעיקר ידע יישומי טכנולוגי ליצור תרופות, הנדסה גנטית וחקלאות מתקדמת. הביולוגיה הגיעה להישגים מרשימים ביותר, הן בתיאור תהליכים ביוכימיים ברמת פירוט מדהימה (כמו מבנה הריבוזום על כל האנזימים שאחראים בו על ייצור החלבונים בעזרתRNA  לסוגיו) והן בפיתוח טכנולוגי של מכשירי אבחון, מכונות לייצורDNA  ועוד. חוקרים רבים מאד בביולוגיה פועלים בשיתוף פעולה עם אנשי מחשבים, מתמטיקאים, פיזיקאים וטכנאים ומפענחים פעילות ומבנים של חומרים אורגניים בעלי מולקולות ענק (חלבונים, אנזימים, DNA) במטרה להבין את הריאקציות הכימיות המתרחשות בהם ואת ההקשר שלהן לצורה ולתפקוד של מערכות ביולוגיות. נסכם: הביולוגיה המולקולרית היא רדוקציה מכוונת המנסה להגיע לפתרון של בעיות ביולוגיות באמצעים פיזיקליים או כימיים, והיא נתמכת בהצלחות כמו פיתוח תרופות והנדסה גנטית.

אולם תופעות רבות בביולוגיה עדיין אינן יכולות להיות מוסברות באמצעים שכאלה, בעיקר בגלל מורכבותו של האורגניזם השלם, וחוסר היכולת להגיע לתמונה שלמה שלו. הניסיון להתבוננות בבעלי חיים וצמחים כיצורים שלמים נדחק הצידה לטובת יישומים טכנולוגיים של הנדסה גנטית וביו-מימיקרי, כאשר ביולוגים נרתעים מהתמודדות עם הייחודיות של האורגניזם ומחפשים יותר את הגורמים הכימיים והפיזיקליים של גופו (Lewontin, 1995, p.122).  אנסה להעלות מספר נקודות המאפיינות ומייחדות את האורגניזם ככזה.

ב.     סביבה פנימית מתפתחת

האורגניזם מיוחד בכך שהוא מייצר מערכת מתפתחת בעלת סביבה פנימית סגורה, העוברת משלב התפתחות אחד למשנהו לא בגלל תנאים חיצוניים כלשהם, אלא מתוך תכנון פנימי אופייני, בהתאם לתנאי סביבה. הוא בונה את עצמו מתוך סביבתו והוא גם מצויד במנגנונים המאפשרים לו לזהות את עצמו. לכל אורגניזם מסלול התפתחות עצמאי, אפילו יש לו אותו מטען גנטי בדיוק כמו לאחר, כמו עצים שונים שנראים אחרת ומגיעים לשלבים שונים בזמנים אחרים, למרות שמקורם בייחורים המשוכפלים מעץ אחד (Lewontin, 1995, 125). מסלול התפתחות ייחודי זה של האורגניזם השלם בא לידי ביטוי בסביבה הייחודית בו הוא מתפתח, וזוהי תכונה המבדילה עקרונית את היצור החי השלם ממערכות דוממות (שאין להן מסלול התפתחות המונע מבפנים והשתנותן נגרמת מבחוץ) כמו סלעים ומינרלים בטבע, ומכונות ומחשבים, יצירי אדם. [המילה 'התפתחות' בשימוש זה מורה על תהליך השתנות הנובע מתוך היצור החי, בניגוד ל'השתנות', המורה על שינויים שעובר חפץ דומם בגלל השפעות חיצוניות].

מנגד ניתן אולי לומר כי יש מערכות אחרות המסוגלות להתפתח, כמו מחשבים הלומדים את הסביבה ומגיבים בהתאם לה; או יתכן וקיימות מערכות של תמיסות בנישות גיאולוגיות שבהן צומחים גבישים של מינרלים מיוחדים בדיוק כמו שצמח גדל ומתפתח בסביבתו. אולם מחשב, על האלגוריתמים שבו והחומרה התומכת ומפעילה אותם, נבנה ומורכב על יד אדם שכוח חשיבתו בלבד הביא לקיומו של מחשב זה. אין לו הדחף הפנימי הטבעי שיש לאורגניזם לגדילה (מחשב לא יכול לגדול פיזית) ולהתפתחות. בדומה לכך, מערכות של צמיחת גבישים נשלטות בחוקי הפיזיקה והכימיה בלבד, ואין להן היכולת להתרבות למשל, או לקלוט מזון וליצור סביבה פנימית הנבדלת מהסביבה החיצונית. Fox-Keller מביאה תיאור של גַן גבישים כזה שגידלו ביולוגים בתחילת המאה ה-20 (שכתב Leduc) כשרצו להדגים את יכולתן של מערכות דוממות להפוך למערכות חיות, תחת השם 'ביולוגיה סינתטית', ללא הצלחה (Fox-Keller, 2003, 22-23).

ג.      אורגניזם-סביבה

במחקר הביולוגי האמפירי קשה לתפוס את האורגניזם (או התא, האיבר וכו') ללא ההקשר הסביבתי שלו. ראשית, כל יצור חי תלוי בסביבה האַנְאורגנית (אביוטית) שלו הכוללת אוויר, מים, אדמה וכדומה, בתוכה הוא חי, ממנה הוא ניזון ואליה הוא מפריש את חומרי הפסולת שלו. Lewontin (1995, 133) מסביר כיצד כל יצור בונה לעצמו את הסביבה בה הוא חי על ידי בחירת המדיום המיוחד לו (אדמה, אוויר), בניית עצמיותו מחומרי סביבה זו, הפרשת חומרים אליה, עיצובה וכו'.

בצורה דומה, תלויים אורגניזמים רבים ביצורים אחרים, מהמין שלהם או ממינים אחרים. סימביוזה (כמו בין פטריית האורנייה ועץ האורן) ידועה כיום גם בין הרבה מיני מיקרואורגניזמים החיים ביצורים מפותחים יותר, כמו חיידקים החיים בתוך חרקים ואף מסוגלים לשנות את התנהגותם של החרקים, ופטריות השוכנות במעיים ומכוונות לכאורה את דרכי התזונה של יונקים מסוימים. גילוי התלות של אורגניזמים בסביבה זו של יצורים אחרים והמגוון האדיר בזנים וטיפוסים של חיידקים ומיקרואורגניזמים אחרים, גורמים לבעייתיות בהגדרה המקובלת של המין הביולוגי (species) (Doolittle & Papke, 2006; Mayr, 1996). נראה שככל שהאורגניזם מיקרוסקופי יותר, כך קשה יותר להפרידו מסביבתו ולהגדירו. הקשר ההדוק לסביבה, וחוסר היכולת ללמוד אורגניזם בנפרד מסביבתו – זהו מאפיין נוסף של האורגניזם, אשר מקשה על מחקר מכניסטי-פיזיקלי של מערכות חיות.

רמת המורכבות של מערכות ביולוגיות היא עצומה, בהכילה תנאים אביוטיים ואורגניזמים נוספים כך שככל שאוספים יותר פרטים על אורגניזמים ההסבר של פונקציות מסוימות שלהם נעשה מסובך יותר. למשל, חסרי חוליות מרכיבים 95% מהביומסה על פני כדור הארץ, ומגוון המינים שלהם הוא אדיר. בנוסף מסתבר כי בכל אחד מהן קיימת אוכלוסייה שלמה של מיקרואורגניזמים נוספים. כיום עולה תמונה מורכבת ביותר של בעלי חיים וצמחים שמכילים בתוך התאים או מחוצה להם מגוון אדיר של מיקרואורגניזמים אשר מועברים מדור לדור וכולם עוברים התפתחות אבולוציונית ביחד במה שנקרא Holobiont (Zilber-Rosenberg & Rosenberg, 2008). האורגניזם כאן דורש התייחסות לשלמות של הריבוי שבו, מאחר ולא גנים יחידים פועלים בכדי לבנות אותו, אלא מערכות פולי-גנומיות של הרבה מינים פועלות יחד, מתפתחות יחד ומתאימות עצמן בהתאם לתנאי הסביבה הדינמיים שלהן (Gross et al., 2009). לאורגניזם ביחד עם המיקרואורגניזמים שלו ניתן שם – מיקרוביום, מונח שטבע Joshua Lederberg זוכה פרס נובל ברפואה, הכולל את האורגניזם ואת כל החיידקים החיים יחד איתו. האורגניזם, בתפיסה חדשה יחסית זו, הוא מערכת ביולוגית מורכבת ביותר.

מנגד ניתן לומר כי הביולוגיה המולקולרית היא זו שהביאה לגילויים אלה (Gross et al., 2009; Zilber-Rosenberg & Rosenberg, 2008) וכי ממילא המחקר העוסק בכך יגדיר מחדש את האורגניזמים ע"פ המאפיינים החדשים שיתגלו. ביולוג העוסק במין מסוים מכיר אותו מספיק בכדי להבין שהגדרת המין שלו היא בעייתית, ויתכן וראייה מערכתית ושלמה יותר של האורגניזם היא מיותרת לכאורה. אולם מושגים מורכבים וחדשים אלה שהזכרתי (המיקרוביום וההולוביונט) מכריחים אותנו להתבונן במערכות שלמות ומורכבות, למרות ואחרי מחקרים שנעשו מתוך נקודות מבט שונות. גנטיקאית, למשל, צריכה לדעת ולהבין את התמונה הכללית כאשר היא חוקרת את נקודת המבט שלה באותה תמונה, וכך חוקרי אבולוציה, בוטנאים וכד'. כלומר, כשחוקרים את החלקים, אי אפשר אף פעם להתנתק מהמכלול, אחרת מאבדים חלק משמעותי מהתמונה שדרושה להסבר התופעה הנחקרת.

בהמשך בפרק 3 אראה כי יש המבינים את ההפרדה בין אורגניזם לסביבתו כמלאכותית וקונצפטואלית, כזו הדרושה אך רק לחשיבה האנושית המחפשת הסברים, והם- האורגניזם וסביבתו- למעשה ישות אחת.

ד.     מקריות

את האורגניזם מאפיין גורם שאינו קיים במכונות, מתוחכמות ככל שיהיו, והוא הגורם ההיסטורי המקרי (contingency). התפתחותו של אורגניזם היא מקרית בכך שלא ניתן לנבא בדיוק מה יקרה בשלב התפתחותו הבא מתוך הנתונים ברגע מסוים במהלך חייו. מקריות קיימת גם במיקרו, במהלך חייו של יצור בודד, וגם במַקרו, במהלך התפתחותם של אוכלוסיות ושל מינים שלמים. יצור חי מאופיין בהתפתחות כפי שהגדרתי לעיל, שנובעת מתוך עצמו בהתאם לסביבה, אך לא ניתן לחזות בדרך של סיבה ותוצאה כל מה שיקרה לו על פי נתוני הפנים והסביבה שלו. למשל, חתול יכול לקפוץ לכביש ולהידרס או לקפוץ הצידה והינצל; צמחים מאותו מקור גנטי יכולים האחד לצמוח לגובה בעמק והשני להיות נמוך בהרים. מקריות זו  קיימת במידה חלקית בלבד במכונה (Lewontin, 1995, 122), למרות שכיום מחשבים הם מכונות מסובכות מאד שנראה כמסוגלות להתפתחות עצמית. אולם מחשבים מופעלים על ידי תוכנות שיוצרו על ידי בני אנוש ולא מתוך גורם פנימי, וכל שינוי נרשם בהם וניתן להראות אילו גורם מכני הביא לאיזה תוצאה. אורגניזם, פשוט ככל שיהיה, פועל באופן מקרי מתוך עצמו, ולא תלוי באדם בסיבתיות ראשונית כמו מחשב. גורם המקריות, לכן, מבדיל בצורה ברורה בין מערכות ביולוגיות מתפתחות היסטורית, בהן הניבוי הולך ונעשה קשה יותר ככל שהאורגניזם מורכב יותר, לבין מערכות מכניות (כמו מכונית או שעון) בהן ניתן לחשב בצורה מדויקת את השפעתו של כל גורם במערכת ואת התוצאה שלה.

מנגד ניתן לטעון כי ישנן מערכות מקריות בעולם החי שניתן, למשל, למדוד אותן בצורה סטטיסטית, להסיק לגביהן מסקנות ולבנות שיפוטים ותיאוריות. למשל, אם נספור את מספר הצמחים הצומחים במשטר השקיה מסוים לעומת אלה שצמחו במשטר אחר, ונשווה בין הקבוצות סטטיסטית, נוכל להסיק מסקנות לגבי יכולתו של מין צמח זה לצמוח במשטר השקיה אידיאלי. על כך מבוססות הצלחות רבות בפיתוח החקלאות, שהיא כולה מבוססת על גידול אורגניזמים. אולם האורגניזם היחיד בטבע הוא בלתי צפוי מראש, למרות החיזוי הסטטיסטי הכללי. הוא יכול לחלות, להתייבש, לצמוח לאט יותר או מהר יותר ואולי למות טרם זמנו בגלל טורף או אויב טבעי. המקריות הזו ניתנת אמנם לעיבוד מתמטי סטטיסטי, וגם ניתן להשתמש בסטטיסטיקה זו – הרי כך מגדלים שדות אחידים של חיטה, או פרות שנותנות יותר ויותר חלב כל שנה – אבל הפרט היחיד הוא בלתי צפוי מראש, במיוחד אם הוא חי בסביבתו הטבעית (פחות במערכת החקלאית, בה מנסים למנוע 'הפרעות') המורכבת גם מסימביונטים, פרזיטים, טורפים או מתחרים החיים בסביבתו האקולוגית. תשלובת מסובכת זו גורמת לכל אורגניזם להיראות ייחודי בצורתו, שונה במשהו מבן מינו, כשם שכל תפוח שונה במשהו משכֵנו, למרות שכולם מאד דומים. ייחודיות זו של האורגניזם דורשת התייחסות מיוחדת בה השלם הוא יותר מסך חלקיו, והפרטים שלו לא יכולים לנבא את עתידו. גורם המקריות קובע כי גם אם נדע את כל פרטי המכלול המולקולרי של מערכת ביולוגית, למשל ביצה כפי שטוענת Fox-Keller (2005, ), לא נוכל לנבא את תוצאות התפתחותה המדויקות.

2. ריבוי הסברים ופרספקטיבות במדע

א. פרספקטיביזים

עד כה הסברתי את הייחודיות של הביולוגיה במדעי הטבע ואת היותו של האורגניזם פרט ייחודי ומקרי, שאמנם משתייך לקבוצה בעלת תכונות מסוימות (מין, סוג וכו') אך מתפתח כישות עצמאית בטבע. בפרק זה אסביר את מושג הפרספקטיבה בפילוסופיה של המדע, במטרה להראות כי בביולוגיה קיים ריבוי פרספקטיבות המטשטש לכאורה את הצורך במחקר של האורגניזם השלם, אך למעשה תומך בַּצורך בו. אפרוש בקיצור את משנתו של Van Fraassen (2008), אביא מובאות מ Kitcher ואתבסס על Mitchel (2002), וכן אביא דוגמא לריבוי פירושים למושג "גן" ממחקר אמפירי אחד מתוך רבים (Stotz & Griffiths, 2004). אראה כי אם נודה כי קיים ונחוץ פרספקטיביזם בפילוסופיה של הביולוגיה, נבין גם את הצורך בראיית השלם.

להסברים יש שימוש, והפרקטיקה של המדע הופכת להיות גורם משמעותי בפילוסופיה של המדע של Van Fraassen שהתפתחה מאז ספרו הראשון ב-1980 The Scientific Image (Van Fraassen, 2008; Giere, 2009; Massimi, 2009). בנוסף לדגש שהוא שם על הצורך בפרקטיות של הפילוסופיה, Van Fraassen מסביר כי התיאוריה, המודל וההסבר הם כולם אנלוגיים למפה, או בכלל לתמונה הנוצרת בתפיסה הקוגניטיבית האנושית. הוא מבדיל בין שלושה גורמים: התופעה, המופע שלה והתיאוריה. התופעה (phenomenon) היא מה שנמצא שם בטבע, זו שיש לה פנים רבות ותכונות מגוונות והיא עצמה אינה משתנה כמו המופעים שלה. היא זו שיש לה ריח, צבע ותכונות מציאותיות נוספות, כל מה שהריאליסט קורא התופעה האמתית שאינה תלויה בפרספקטיבה כלשהי. המופעים של התופעה (appearances) הם הצדדים של התופעה הנקלטים בחושינו, נמדדים על ידי בני אדם, הופכים למאגר נתונים (data), ואחר כך לאוסף תצפיות או למודל של נתונים (surface-data, מונח המציין שהנתונים עברו ריכוך והתאמה כלשהם). הנתונים נאספים על ידי החושים מזווית התבוננות מסוימת, בהתאם לפרספקטיבה של החוקר (Van Fraassen, 2008, 8) ועל כך ארחיב בהמשך. המופעים של התופעה נתפשים על ידי החושים ומהווים את הבסיס המוצק לבנייה של שיפוטים ושל תיאוריות. לריאליסט נדמה כי התיאוריה מנסה להסביר את התופעה עצמה, ולא את המופעים, אבל Van Fraassen, כאמפיריציסט, טוען (כפי שעשה ב-1980) כי התיאוריה מסבירה למעשה את המופעים, את התמונות, ולא את התופעה. זאת מהסיבה הפשוטה שמה שמתגלה לחושינו הם מופעים בלבד, ואותם אנחנו מנסים להסביר. ברור כי ישנו קשר או התאמה בין התופעה בטבע לבין המתגלה לחושינו, אבל האמת הריאלית היא מושג הנבנה בתודעה האנושית ולא מצוי בממשות כלשהי, אליבא דה Van Fraassen (2008).

Van Fraassen הולך כאן צעד אחד קדימה ונדרש למושג נוסף והוא ההיצג (representation). הוא מתרכז בהבנת ההיצג (representation) של המופע על בסיס יצירות האמנות של ציורי הפרספקטיבה של  Durer ודומיו: ההבנה שכל היצג הוא מיוחד, ונובע מנקודת מבט מסוימת, מבנייה של ניסוי במעבדה מסוימת ומתוך השערה מסוימת, הכל בהתאם לשימוש שעושה בהיצג הסוכן המציג אותו. כאשר מוצגים בפנינו תוצאות של ניסויים, תצפיות ותיאוריה המסבירה אותם, לא ניתן להתעלם מהסוכן המעביר את המידע ומהפרספקטיבה שלו, הקשורה לשימוש המעשי בו (שם, עמ' 252). כך, הפרספקטיבה של המדען היא כמו זו של הצייר. להסבר שלו יש ניחוח שונה, התבוננות אחרת, ויש להבין אותו בהתאם, למרות שישנה פרדיגמה כוללת ברקע של כל ההסברים בתחום מסוים. בדיוק כפי שכולם מתבוננים באותה מפה המתארת אזור מסוים, וכל עם רואה בה את מדינתו (שם, עמ' 82).

משנתו של Van Fraassen (2008) מציעה הרחבה לאמפריציזם הקונסטרוקטיבי שלו מ-1980, בה נלקחים בחשבון הסברים מרובים לתופעות דומות, כאשר לא בטוח כי כל הסבר חייב להתחרות על הגמוניה מול הסבר אחר. במקביל הוא בודק שוב את המדעים בהתאם לתיאוריה זו, ומטפל בתיאוריות מתחום הפיזיקה. הוא מראה למשל כיצד מכניקת הקוונטים לא עומדת בקריטריון של מדע שימושי מציאותי, בכך שאינה נותנת הסברים לתופעות ולתהליכים הנתפסים במציאות אלא רק הסתברויות מתמטיות על חלקיקים שלא ניתנים לצפייה (שם, עמ' 298). מהות ההסברים, סוג ההסברים, ההתייחסות ל'תופעות' שאינן מראות את עצמן במובן הרגיל אלא ניתנות רק לחישוב מתמטי של הסתברויות, כל אלה שייכים למערכת מדעית מיוחדת, מכניקת הקוונטים, אשר לא בטוח שהיא זהה בשאר ענפי המדע. חיזוי תופעות על בסיס מכניקת הקוואנטים הוא מסובך ודורש טכנולוגיה מיוחדת וארגון של ניסויים ותצפיות מיוחדים (כמו מאיץ החלקיקים הגדול ב-CERN). הפרספקטיבה השונה דורשת לכאורה מערך שלם ושונה של תצפיות, ניסויים, הבנות והסברים, ע"פ Van Fraassen. בכך הוא מדגיש את הבעייתיות של יישום פילוסופיה של מדע אחידה לכל מדעי הטבע, פיסיקה וביולוגיה כאחד. המסקנה המתבקשת היא כי לכל הסבר יש תוקף משלו, מסגרת אפיסטמולוגית משלו, כפי שכותב  Giere(2009, עמ' 111) בסוף הביקורת על ספרו של Van Fraassen: "אולי מה שצריך היא מנה הגונה של פלורליזם בפילוסופיה של המדע כך שהפילוסופיה של האבולוציה לא צריכה להיראות כמו הפילוסופיה של מכניקת הקוואנטים".

כך פותח Van Fraassen גם פתח להתבוננות אחרת באורגניזמים חיים. ראשית הוא מדגיש את נקודות המבט הרבות שיש למדע על המופעים של תופעות הטבע. כמו כן, הוא מראה כי פרספקטיבות שונות דורשות כלים שונים, וכי אופיים של הסברים יכול להיות שונה מאד בתחומי מחקר שונים. הוא תומך בטיעוני שיתכן והאורגניזם דורש התבוננות שלמה יותר, הסבר אחר, או כפי שאדגים בהמשך, אינו צריך הסבר מהסוג שאנו רגילים אליו בתיאוריות פיזיקליות.

ב. ריבוי הסברים

ריבוי הסברים נתפש לעתים כשלב הכרחי בתהליך החיפוש אחרי ההסבר האמתי היחיד אליו אמורים מדענים להגיע לגבי תופעה מסוימת. מדענים חלוקים לפעמים על הפירוש לתוצאות 'אובייקטיביות' המתקבלות אפילו בניסויים פיזיקליים מבוקרים, ותמיד יש מדענים מסוימים, גם אם הם מיעוט קטן, אשר עדיין לא קיבלו את מסקנות הניסוי המכריע לכאורה ככזה, ולכן דוגלים בפרדיגמה הקודמת (Kitcher, 1991, 7). Kitcher (1991) טוען, למרות היותו ריאליסט השואף להכרה שמדע מתאר בעיקרו אמת חיצונית קיימת, כי יתכן והידע המדעי נתרם יותר מאותן קבוצות או יחידים שלא זונחים רעיון אחר, רעיון חדש שלא תמיד נתמך בתצפיות, וכי חלוקת עבודה קוגניטיבית זו משרתת את התקדמות המדע (עמ' 6). בכדי להמשיך ולפתח מדע בריא, כזה שמגיע יותר ויותר להבנת המציאות האמתית, Kitcher דוחק בנו להכיר בכך כי גיוון קוגניטיבי חשוב. הוא מראה כי לעתים אלה שהם 'רק' בעלי ידע בסיסי בקהילה האפיסטמית שלנו הם אלה המקדמים את שאיפות הקהילה יותר מכל (שם, עמ' 6). אני קושר גיוון קוגניטיבי זה של Kitcher לריבוי הסברים ולהכרה בפרספקטיבות מדעיות שונות לאותה תופעה, כפי שמסביר Van Fraassen.

כמעט כל תחום ידע מוצף כיום בריבוי של מודלים ותיאוריות המתארים ומסבירים עולם שלכאורה אמור להיות אחד ויחיד, וכך גם בביולוגיה (Mitchel, 2002). Mitchel מראָה כי ריבוי ההסברים בביולוגיה הוא עובדה, למרות שכולם באים לתאר עולם אחד לכאורה, וכי חסרה ראייה שלמה יותר הקושרת בין הרמות השונות של הביולוגיה (פרט, אוכלוסייה, מין וכו') (עמ' 57). בנוסף, היא גם רומזת על הקושי של יישום הסברים פיזיקליים לשאלות ביולוגיות מורכבות בגלל הסיבתיות הנהוגה בהסברים מדעיים בכלל, הצורך למצוא סיבה (cause) אחת או יותר לתופעה מסוימת. קושי זה קיים מאחר ולכל אורגניזם יש מהלך חיים שונה ומקרי בהתאם לתנאי הסביבה המיוחדת שלו, לעתים למרות ולא בגלל סיבות כימו-פיזיקליות מסוימות (עמ' 58). המורכבות של היצור החי כאובייקט הנתון לא רק להשפעות חיצוניות, והעובדה כי הוא כל הזמן משתנה, מתפתח ודינמי, לא נלקחות לעתים בחשבון בניסיון להבין תפקודים מורכבים שלו.

ישנם למשל אורגניזמים המסוגלים לשנות את מינם בהתאם לשינויים בסביבה, אבל רק אם מצוי בתאיהם חיידק ממין מסוים העובר לדור הבא בציטופלסמה של הביצה. דוגמא מורכבת: נוכחות החיידק Wolbachia בזכרים גנטיים במינים שונים של סרטנים ירודים גורמת להַנקבה (feminization) שלהם בתנאים מסוימים (גוטליב וצחורי-פיין, 2014; Vavre & Braig, 2012). כלומר אורגניזם יכול להפוך מזכר לנקבה בהשפעת אורגניזם אחר ותנאי סביבה, וכדי להבין זאת לא ניתן להתבונן באספקט אחד בלבד של התופעה: דרושה ראייה מערכתית הלוקחת בחשבון פרספקטיבות רבות מתחומי מחקר שונים: ביולוגיה תצפיתית, אבולוציה, גנטיקה, השוואה לאורגניזמים אחרים. תופעות מסוג זה מאתגרות את הראייה היותר מכניסטית-פיזיקלית של הביולוגיה המולקולרית ומעודדות את החוקרים להתבונן באורגניזם (על שלבי חייו השונים) ובסביבתו כמערכת דינמית אחת, שאם נבין אותה, נדע יותר טוב לחזות את התפתחותה.

מנגד, ניתן כמובן לומר שרק אם נדע יותר את הפרטים הקטנים נוכל להבין את המכלול, למשל אם נדע שיש לאורגניזם מסוים גן שעוזר לו לייצר חומר המשפר את החיסוניות שלו, נוכל לשער שישרוד בסביבה חדשה מסוימת. אבל מסתבר שיש כל כך הרבה גורמים במערכת המורכבת הנקראת אורגניזם, שדרושה נקודת מבט הוליסטית הרואה את שלמות האורגניזם במקביל לראיית הפרטים. פילוסופיה הוליסטית כזו תוכל אולי להביא לתיאור מהלך חייו המקרי לכאורה של האורגניזם ביתר דיוק מאשר הניסיון לאסוף כל כך הרבה פרטים מולקולריים. גם כאן עולה דרישה למתן דגש על המבט הכולל בכדי להבין יותר את הפרטים המרכיבים אותו.

בנוסף, ממשיכה  Mitchel (2002), בעיות ביולוגיות כמו חלוקת העבודה אצל חרקים חברתיים לא ניתנות להבנה בהסבר אחד ברמה אחת, ויש מגוון הסברים ה'מתחרים' על הבכורה שהם לא תמיד באותה רמת ניתוח. למשל, בניסיון להבין את התארגנות העבודה בחרקים חברתיים התקבל ההסבר כי הברירה הטבעית פועלת על מושבות שהראו מידת התארגנות ירודה, אך ההסבר לא מתייחס למנגנונים המצויים בַּפְּרט המאפשרים הסתגלות זו. מודלים של תכונות גנטיות של הפרט, המסבירים כיצד 'שינויים כימיים ופיזיקליים מיקרוסקופיים בונים מבני מַקרו', מראים כי חלוקת העבודה אצל חרקים חברתיים היא תכונה המגיחה ספונטנית על בסיס מגעים בין פרטים (Mitchel, 2002, 59). כלומר, ישנן תכונות ביולוגיות המתבטאות רק בתנאים מסוימים, לפעמים למרות'סיבות' כימו-פיזיקליות (כמו גנים, למשל), הן באורגניזם היחיד והן במושבה של אורגניזמים. זוהי הגחה (Emergence) של תופעות המתארגנות מתוך עצמן מעצם המגע עם סביבה כלשהי, וגם אם הן מתבססות על שונות גנטית מינימלית כלשהי, הן לא נובעות ישירות ממנה. זוהי תכונה של האורגניזם השלם שניתן לחקור אותה רק ברמה שלו. חיזוק להסברים ביולוגיים מיוחדים הדורשים התבוננות מחודשת באורגניזם השלם, כמו 'התארגנות עצמית' ו'הגחה', מתקבל ממאפיין נוסף שכבר הזכרתי של מערכות ביולוגיות והוא המקריות (Contingency) של ההתפתחות הביולוגית שניתן לצפות בה רק בראיית האורגניזם השלם, (Mitchel, 2002, p.68; Lewontin, 1995). האורגניזם יוצר לעצמו סביבה פנימית מיוחדת ופועל כל הזמן לשינוי הסביבה שלו, תוך התפתחות ומעבר משלב לשלב. תכונות חדשות מגיחות בהתאם לשינויים בסביבה ומאפשרות לאורגניזם להתארגן מחדש בסביבות משתנות.

בהמשך להתנגדות שיכולה הייתה לעלות קודם לגבי הניתוח הסטטיסטי המפחית לכאורה את הייחודיות של האורגניזם, ניתן אולי לטעון כי גם מערכות דוממות הן מקריות. סלע יכול להישבר במדרון בזמן מסוים ולהיגרר באופן מקרי לנהר, ולמעשה לכל תופעה יש הסתברות כזו או אחרת שתקרה, בעולם הדומם והחי. אולם כאשר מצרפים את תכונת המקריות לתכונות אחרות של יצורים חיים, עולה תמונה אחרת לגמרי. ראינו כי האורגניזם בונה סביבה פנימית בעלת הכרה כימית עצמית, מתפתח, גדל ומתרבה, ואם כל זה נעשה באופן מקרי, יש בעיה גדולה בחיזוי צורתו המדויקת של הפרט ומהלך חייו. מקריות סטטיסטית בחיי אורגניזם יכולה להביא לתוצאות שונות עד אינסוף בצורתו, בחייו ובתפקודו של כל אורגניזם. זה בא לידי ביטוי באכזבה של ביולוגים מפיצוח הגנום האנושי. הפנטזיה של הביולוגים אותה ביטא Gilbert (מצוטט בעמוד הגנום האנושי של האנצ' הפילו' של סטנפורד)  כאילו "מיפוי הגנום האנושי הוא הגביע הקדוש של הביולוגיה" עברה התפקחות לאחר שהובן כי לא ניתן ע"י הגנום בלבד לחזות או להרכיב את האורגניזם השלם, גם בגלל אפקט המקריות. יתכן כי ניתן לבסס מערכת אפיסטמית תחליפית פונקציונלית והוליסטית שתוכל לאפשר חיזוי והסבר מבלי להיזקק לרדוקציה ולסיבתיות פיזיקלית.

ג. תפישות שונות למושג אחד: הגן

בהמשך להבנה כי ריבוי הסברים יכול לשמש בסיס לתפיסת השלם, ברצוני להדגים את ריבוי הסברים מזווית אחרת גם בתחום הגנטיקה. גם בגנטיקה בכלל ובהבנה של מושג ה'גן' בפרט ישנו ריבוי הסברים, למרות שזהו תחום מחקר הנתפס בציבור כהומוגני וסגור באפיסטמולוגיה שלו, כאשר המושג 'גן' הפך סמל תרבות ומושא לתקוות גדולות של האנושות כולה. Stotz & Griffiths (2004) מראים כיצד מדענים שונים תופסים את מושג ה'גן', באופן פרגמטי עבור עבודתם המחקרית וגם באופן מדעי כללי.

עיקר הבעיה נעוץ בעובדה שהמושג הקלסי (הישן) של ה'גן' – מקטעDNA  המקודד לחלבון מסוים – השתנה בעקבות הגילוי שבאאוקריוטה (יצורים בעלי גרעין) הDNA  משועתק ל-mRNA אשר בתורו עובר עריכה (הוצאה של אינטרונים והשארה של אקסונים) ויכול לייצר לכן פולי-פפטידים שונים על בסיס אותו 'גן' (שם, עמ' 7-8). מאז התגלו עוד מניפולציות גניות רבות המאפשרות תוצרים פולי-פפטידיים מגוונים לאותו רצף נוקלאוטידים המכונה גן. המחקר הנ"ל מראה כיצד מושגים (כמו גן) עוברים אבולוציה מתפצלת משלהם. הוא מאשש את ההשערות כי אבולוציוניסטים, למשל, רואים 'גן' בהקשר מופשט יחסית של המופע/ים אותם הוא יוצר, בעוד מיקרוביולוגים רואים בגן ישות מולקולרית אמתית העוברת מניפולציה ביוכימית בתא (שם, עמ' 12). עורכי המחקר מציינים כי "מחקר היסטורי וניסויי על ההמשגה של ה'גן' ושל אלמנטים אחרים של DNA, כמו גם רעיונות קרובים על תורשה והתפתחות, חשובים כי מושגים אלה משחקים תפקיד הן בשיח המדעי והן בשיחות חופפות גבוהות הרבה יותר בביוטכנולוגיה ובמדיניות ציבורית, במדע פופולרי ולבסוף, גם בהבנה בת ימינו של מהו בן אנוש" (עמ' 27). מחקר אמפירי זה מבסס את ההבנה כי "…מושגים הם כלים לאפיון ההתנסות, המעוצבים בידי נסיינים עבור צרכיהם הספציפיים, ומעוצבים שוב כאשר הצרכים הללו משתנים" (במבוא). בכדי שמושגים יתפתחו יש לקבל את התפיסה הפילוגנטית של ההיסטוריה של המדע (Lennox, שם) ולהניח כי הפילוסופיה של המדע היא 'אקולוגיה מושגית' המתארת ריבוי מושגים ולא צמצומם (Stotz & Griffiths, 2004).

ריבוי ההבנות של המושג 'גן' מאושש את הטיעון כי יש להביט על המכלול, על האורגניזם כישות עצמאית ושלמה. למשל, טוב יעשו ביולוגים הבודקים את פעולתו של גנום מסוים אם ילמדו לעומק את מהלך חייו של האורגניזם, ובכך יוכלו אולי לבסס תמונה ברורה יותר ומקיפה של הביולוגיה שלו. ריבוי המשגות והבנות שונות של מושג אחד כמו גן, משול כאן לריבוי הסברים. ככל שנרבה בהבנות של המושג, בהסברים אחרים שלו, כך נגיע לתמונה האמתית שהוא מייצג. מכאן שמתוך הסתכלות פרספקטיבית אחת לא ניתן להגיע להבנה מלאה של מושג, או תיאוריה. יש לנסות ולהרבות בפרספקטיבות בכדי להגיע להבנה יותר ויותר נכונה של המציאות באופן כללי, ובאופן פרטי להבנת מושא המחקר הראשי של הביולוגיה – האורגניזם עצמו. הטענה שלי היא כי אסור לשכוח את התמונה השלמה כאשר חוקרים את הפרטים, ויש לחזור ולהדגיש את חשיבות האורגניזם השלם במקביל למאפיינים שלו המתגלים בפרספקטיבות מחקר שונות. אדגים זאת בפירוט בפרק 3.

 

אם נסכם, הרי שבמדעי הטבע קיימות פרספקטיבות רבות, ויש ריבוי מודלים ותיאוריות. תיאוריות ביולוגיות מיוחדות בכך שהן מורכבות יחסית, ולא מראות תמיד התאמה של אחד לאחד כפי שיש בין תופעות פיזיקליות למודלים התיאורטיים המסבירים אותם. תופעות ביולוגיות מתאפיינות בפרספקטיבות רבות של מחקר- גנטית, אבולוציונית, ביוכימית ואקולוגית, אם למנות חלק מהן. כמו כן, הביולוגיה במיוחד מתאפיינת במורכבות גדולה יותר, אורגניזמים שמתפתחים מתוך פעילות עצמית שלהם שהיא קשה לניבוי וכן מקריות היסטורית. הן הפרספקטיבות הרבות והן המורכבות הרבה דורשות התבוננות מערכתית יותר הלוקחת בחשבון אורגניזם שלם במרכז התמונה.

3. העצלן כדוגמא

בכדי לבדוק את הטיעון שלי ולהדגים אותו, אביא דוגמא אחת של תיאור אורגניזם שלם בסביבתו הטבעית (Holdrege, 1998). תיאור שכזה מהווה לכאורה צעד ראשוני ובסיסי של כל מחקר בביולוגיה, ונדמה לעתים כי החיפוש אחר הסברים שונים (העץ האבולוציוני, הבסיס הגנטי לפנוטיפ ועוד) מצל עליו והופך אותו למשני או לפחות חשוב. במקרה זה, כותב המאמר לא מחפש סיבות או הסברים אלא רק מתאר את האורגניזם, ולכן החלטתי להביא אותו כאן לבדיקה פילוסופית. הוא אוסף במאמר את המחקרים הקיימים על האורגניזם הנדון, מביא התבוננויות ממקורות שונים ומסכם את הפרטים הידועים כבר על פי נושאים. אנסה לבדוק מהי מטרתו של הכותב, האם המאמר מנסה לענות על שאלות כלשהן, ולאיזה רמת ידע הוא חותר.

העצלן (Sloth) הוא יונק התלוי עם גבו מטה רוב שעות היום בצמרות עצי הג'ונגל הטרופי על שלוש ציפורניים בכל זרוע, ועל הקרקע הוא חסר אונים. השרירים שלו צומצמו למינימום הכרחי, מהירות התגובה שלו אפסית והוא נע באיטיות מדהימה. הפרווה שלו אפורה מנומרת, מכילה אצות שונות הנותנות לה גוונים שונים, וגם יצורים רבים אחרים הניזונים מעורו של העצלן. הוא ניזון מעלים בלבד ומערכת העיכול שלו פועלת לפרק אותם לאט בעזרת חיידקים בארבע הקיבות שלו; את הפרשותיו הוא פולט פעם בשבוע. ההיריון נמשך 6-8 חודשים, ארוך מאד יחסית ליונקים בגודלו של העצלן, ותוחלת החיים ארוכה ביותר – נמצא עצלן מסומן בן 17 שנים, גיל מופלג יחסית ליונק בגודלו. המִפרָקים שלו משוחררים מאד, עמוד השדרה – גמיש, והגולגולת שלו לא בולטת קדימה – ההיפך הגמור מאוכלי עשב על האדמה כמו סוס או אייל, או מקופים שוכני עצים. עד כאן בתמצית מאפייניו העיקריים של האורגניזם כפי שמביא  Holdrege(1998(.

אם ננסה להוציא תכונה מהותית אחת מהתיאור שלעיל נראה שהעצלן מקרין איטיות כתכונה מרכזית המופיעה בכל צד של חייו: באכילה ובעיכול, בתנועה ובתגובה, בגדילה ובהתפתחות העובר. תכונה זו, האיטיות, משמשת מעין מרכז פיתוח, או מוטו מרכזי עליו נבנים גופו של העצלן, הפיסיולוגיה שלו והתנהגותו. Holdrege כותב "העצלן מביא איטיות לעולם" והיא באה לידי ביטוי בכל היבט של גופו והתנהגותו. בתיאור היבטים אלה לא מחפש החוקר הכותב סיבות או הסברים, אולם התכונה הבסיסית הזו של איטיות כמו עולה מעצמה מתיאור הפרטים. ככל שמתאספים עוד פרטים, עוד פרספקטיבות (מע' העיכול, התנועה, ההתרבות והגדילה) עולה תמונה דומה המצטרפת לאחרות ומדגישה תכונה כללית אחת מסוימת, האיטיות.

תכונה נוספת שהיא מרכזית אצל העצלן היא ההתכנסות: הוא נמנע מלהבליט עצמו, מתגונן בהתקפלות לכדור ונחבא בין העלים. השלד שלו גמיש מאד ומאפשר לו להתקפל כשהוא נסוג פנימה וישן הרבה שעות ביממה. תכונה זו גם מוקרנת במבנה הגולגולת המיוחד שלו, בו החוטם קצר מאד יחסית ליונקים דומים, כאילו מתכנס פנימה. כמו כן בגולגולת, חושי הראייה והשמיעה (שהם החושים הפונים החוצה) מוחלשים וחוש הריח, האוסף נתונים על ידי הכנסה פנימה של אוויר, בולט בחוזקו. ההתכנסות, לכן, היא דוגמא נוספת להתבלטותה של תכונה נוספת מתוך איסוף התצפיות השונות על העצלן.

טמפרטורת הגוף של העצלן משתנה ביחד עם טמפרטורת הסביבה במהלך היממה. תכונה זו נבדקה ע"י חוקר אחר (Goffart) כסיבה להיות העצלן איטי כל כך. השערה זו לא התקבלה מאחר ולקואלה, שהוא דוב איטי ביותר גם כן, יש טמפ' גוף קבועה. כלומר נעשה כאן חיפוש אחר הסבר (שהוא חיפוש אחר סיבה) על ידי ביולוג מסוים. מאחר וההכללה לא עובדת, השערת הסיבה לא מתקבלת. Holdrege טוען כי "בטיפול במאפיינים של אורגניזם כסיבות פוטנציאליות אנחנו מוציאים אותם החוצה ממנו. אז אנו חושבים עליהם כמשפיעים על דברים באורגניזם כאילו לא היו חלק ממנו. בעשותנו כך, אנו יכולים לחשוב במונחים כלליים על הפקטור 'טמפרטורת גוף' כסיבה, כאילו היא נפרדת מהאורגניזם" (עמ' 3).

גם סביבתו של האורגניזם נחשבת באותה צורה כאילו היא נפרדת ממנו, אך היא למעשה חלק ממנו, ולא ניתן להפריד את העצלן מסביבתו. בפרוותו שוכנים מאות יצורים שונים: בקטריות, אצות, עשים וחיפושיות; הוא קשור לקליפת העץ, לענפים ולעלים, המהווים את סביבת חייו ומזונו, כשהוא תלוי על העצים ונראה גם כחלק מהם. לכן ההפרדה בין 'אורגניזם' ל'סביבה' היא קונצפטואלית בלבד, מלאכותית עבור החשיבה, ונעשית רק בהכרה האנושית בכדי להשתמש במושגים אלה למציאת הסברים וסיבות. מאחר ו"חיפוש סיבות הוא טבעו השני של מדען" טוען Holdrege, "שיטה זו לבדה בהקשר של אורגניזמים לא מספיקה. יש להוציא מהלקסיקון של ביולוגים את המילה 'סיבה' ולהשתמש במונח הצנוע והפתוח יותר 'תנאים'". לטענתו, יש להבין כי הפרספקטיבות המחקריות השונות מראות רק כיצד תנאים שונים מאפשרים את קיומם של תנאים אחרים, והכל מתוך התפיסה הכוללנית של האורגניזם השלם. מטרתו שלHoldrege , לפיכך, היא לתאר את השלם מתוך התבוננות בחלקיו, ולהגיע לאופיו המהותי (והנסתר מעט) של האורגניזם על ידי ציור תמונה מפורטת מאד שלו, מכל הפרספקטיבות האפשריות, תוך השוואה לאורגניזמים אחרים אשר יבליטו את ייחודו ושלמותו של האורגניזם המתואר בתוך סביבתו הטבעית.

יהיו שיגידו כי מחקר כזה הוא נאיבי, עוסק בתכונות נראות שהן ברורות ומובנות מאליהן, וכי אין לו כל מטרה יישומית שימושית. ניתן לטעון כי מחקר שכזה נעשה ממילא על ידי כל ביולוג החוקר אורגניזם מסוים, ולכן הוא למעשה כבר קיים ואין טעם להדגיש את חשיבותו. אני טוען כי אמנם ללא מטרה יישומית, איסוף כולל של תוכנות שכזה מנקודות מבט שונות מדגיש את הממד ההוליסטי שלעתים רבות חסר במחקר הביולוגי. הוא אמנם יכול להיתפס כנאיבי, כי הוא חותר להבנה עמוקה של האורגניזם כמו שהוא, למהות שבו. כתיבה מחקרית מעין זו אינה מחפשת סיבות או הסברים אלא רוצה לתאר את האורגניזם כשלמות אחת. בכדי לעשות זאת היא נעזרת בפרטים רבים, בפרספקטיבות מחקר שונות וברשמיהם של חוקרים רבים. התכונות המהותיות המאפיינות את האורגניזם כאילו עולות מאליהן מתוך תיאור הפרטים- במקרה זה של העצלן אלה הן, למשל, האיטיות וההתכנסות פנימה. הן לא היו עולות כתכונות המאפיינות אורגניזם ממין מסוים אם היינו לוקחים תצפיות נפרדות ומנסים להסיק מהן על הכלל, כמו טמפרטורת הגוף למשל כגורם סיבתי באורגניזמים דומים. תכונות אלה קשורות בהגיון רק לאותו אורגניזם שהן מתארות, כי ברגע שמוסיפים אליהן עוד מאפיינים ואספקטים של אותו אורגניזם, מפרספקטיבות רבות כלל שניתן, עולה תמונה קוהרנטית ושלמה שיש לה הגיון משלה. "האורגניזם לכן הוא יצור מושלם בסביבתו" (ציטוט של גתה, אצל Holdrege) והוא עולה מתוך תיאורו המפורט בלבד. ככל שיש יותר פרספקטיבות, כך תמונת השלם צפה ועולה יותר בבהירות.

4. הביולוגיה צריכה התבוננות משלימה באורגניזם

בפרק הראשון הראיתי את הייחודיות של מושג האורגניזם בפילוסופיה של הביולוגיה. בפרק השני הדגשתי את חשיבותן של נקודות מבט רבות במחקר המדעי בכלל ובפילוסופיה של הביולוגיה ושל האורגניזם בפרט. הראיתי כי יש צורך בפרספקטיבות רבות ובהכרה בחלקיותן בכדי לבנות תמונת אורגניזם שלם. לצורך הדגמה, הבאתי בפרק השלישי מחקר ביולוגי המתאר את העצלן כאורגניזם בסביבתו הטבעית. מדוגמא זו עולה פילוסופיה של ביולוגיה המדגישה את תמונת האורגניזם השלם. כעת אביא תימוכין פילוסופיים נוספים לַצורך בחיזוק התפיסה של האורגניזם השלם, ואחר כך אסכם.

א.     פוקס קלר

Fox-Keller (2003) טוענת שקשה או אפילו לא ניתן לפענח את התשובה לשאלה "מהם החיים" ולקבל הסברים טובים לכך, בגלל המגבלות הקוגניטיביות האנושיות ובגלל המגוון האדיר של צרכים עליהם הסברים שונים מסוגלים לענות. היא מצאה כי גם אם נדע את כל תכונותיה של ביצית מופרית לא נוכל עדיין להבין ולדעת את האורגניזם הנוצר ממנה. "תהליך יכול להיות לגמרי רציונלי ובהתאמה מלאה לחוקי הפיזיקה והכימיה, אך עדיין לא מובן לנו, אם בגלל המגבלות של מה שאנו קוראים 'הבנה' או הקריטריונים העכשוויים למושג הבנה" (עמ' 297). אחרי מחקר של עשרות שנים בהיסטוריה של ההסברים בביולוגיה, כותבת Fox-Keller כי הצורך בהסבר הוא אנושי בלבד, ולא בטוח שניתן להבין באמת אורגניזם שלם, בטח לא על ידי המרכיבים שלו (רדוקציה גנטית למשל) או על ידי תיאור נקודות מוצא לתהליכים כלשהם.

זוהי עמדה די פסימית של חוקרת מאד ותיקה של ההיסטוריה והפילוסופיה של הביולוגיה, ואולי בשל כך הייתי רוצה להציע כי ניתן להבין באמת אורגניזם שלם, בכך שנתמקד בָּאורגניזם כמו שהוא, על 'סיבותיו' הפנימיות והסביבתיות המוכלות כבר בתוכו. נדמה שהקושי העיקרי בהבנת החיים נעוץ בניסיון האנושי המתמיד למצוא סיבות לאורגניזם, בניסיונות להסביר תופעות של חיים בעזרת מונחים ומודלים הלקוחים מעולם הדומם. כאשר מחפשים הסברים לתופעות של חיים כמו מדוע לאורגניזם יש תכונה מאד מסוימת, ההסבר נוטה ללכת לכיוון של סיבה ותוצאה, של מכניזם או של רדוקציה של תהליכים ביוכימיים שמתארים כביכול את הסיבה. אבל יתכן ולאורגניזמים אין סיבות, כפי שמציע Holdrege (2003), אלא יש להם תכונות והתאמות לסביבה. אם ננסה לרגע להפריד בין שאלת המקור של החיים לבין שאלת המהות של החיים (ניסיון קשה ע"פ Fox-Keller, 2003, עמ' 18) נוכל להביט באורגניזם השלם כדבר קיים, נמצא, יש אונטולוגי, ישות שלא צריך להסביר אותה יותר מאשר צריך להכיר אותה ולהבין אותה. מנגד, החיפוש הנואש אחר מקור החיים ומוצאם (כמו תורת האבולוציה) מחייב מציאת הסברים שלעתים נדמה שהם מיותרים בהבנת האורגניזם השלם.

ב.     גריסמר

Griesemer (2000, עמ' 350) מצדד בתיאורית המערכת הביולוגית ההתפתחותית (DST) הדוגלת בתפיסה של מערכת שלמה בחקר אורגניזמים ביולוגים, והשוללת הענקת 'כוחות-על' לגנים בלבד. תיאוריה זו מדגישה את המשאבים הנוספים הדרושים להתפתחות האורגניזם מלבד גנים (ציטופלסמה של תא הביצה, למשל), ולוקחת את הישות של האורגניזם כולו כיחידת ההתרבות (הוא מדגיש את מושג ההתרבות בכדי להבדיל ממושג השכפול). הפרדיגמה השלטת בשנות ה-1980 בביולוגיה הייתה מולקולרית בעיקרה, וחיפשה סיבות במאגר הגנים של האורגניזם ושל המין כולו. ניסח אותה מצוין Richard Dawkins בספרו "הגן האנוכי" (1989), בו הוא מראה כיצד 'המשכפלים', רצפי DNA שיוצרים חלבונים, שולטים בנו, האורגניזמים הנושאים אותם, וגורמים לנו להעבירם מדור לדור. המחקר הביולוגי התרחב מאד מאז, נוספו פרספקטיבות מחקר רבות והביולוגיה המולקולרית ביחד עם הטכנולוגיה המתקדמת שפותחה 'מיצו את עצמן' (Woese, 2004, 173) מבלי להגיע להבנות עמוקות של מהות החיים ומקורם.

Griesemer, בניגוד לדעות כמו של Dawkins ב"גן האנוכי", מעמיד את האורגניזם כולו כמשכפל ולא את הגן, ולכן הוא משתמש במושג 'הִתְרבות' ולא במושג 'שכפול' שמקורו עוד ב'וייסמניזם'. Weismann היה (ע"פ Mayr) האבולוציוניסט הגדול אחרי דרווין, אשר קבע כי תכונות עוברות בתורשה רק בתאי המין, ולתאי הגוף האחרים אין השפעה על הגורם הגנטי. זה היה הבסיס ל'סינתיזה הגדולה' של הגנטיקה עם תורת האבולוציה של דרווין, שהעניקה לגנים את הבלעדיות על העברת תכונות בתורשה. זהו ה"וייסמניזם" המסורתי המהווה בסיס לעבודתן של רוב קהילות הביולוגים, בו ה- Germ-Plasm (הפלסמה הגרעינית, או תאי הגזע) הוא הגורם הראשי בהתפתחות, בגנטיקה ובאבולוציה. Griesemer מייצג מנגד גישה מודרנית יותר, בה ישנם גורמי תורשה נוספים וממדים נוספים לאבולוציה (יבלונקה ולמב, 2005). הוא מבין שהאורגניזם השלם הוא יחידה משמעותית של תורשה ואבולוציה, כי הוא ישות שלמה ולכן יש הכרח להתבונן בו כשלם. אני מוצא לכן כי הוא תומך בגישתו זו בצורך להרחיב את הפילוסופיה של הביולוגיה ולהחזיר את האורגניזם השלם למרכז הבמה.

ג.      קרטרייט

Nancy Cartwright (2000) חוקרת את הסיבתיות ואת יכולתם של חוקי טבע לנבא תופעות. עמדתה היא ריאליזם מוגבל, בכך שהיא טוענת כי חוקי הפיזיקה פועלים רק במעבדה, וכשבוחנים את המציאות, קשה לנבא אותה על פיהם מכיוון שהסיבתיות היא תוצר מעבדתי בעיקרו. המונח ceteris paribus, 'כשכל התנאים שווים', אשר הומצא על ידי מדענים במעבדות, לא קיים במציאות המורכבת, בה משתנים רבים משפיעים בזמנים שונים בצורה שונה על מערכת של גורמים הפועלים יחד ליצירת תופעה. לכן למשל, לא ניתן לחזות את מסלול תנועתו של עלה הנופל מעץ, למרות שכל חוקי הפיזיקה של נפילתו ידועים. המציאות כל-כך מורכבת עד כי לא ניתן לחשב אותה על פי כל חוקי הפיזיקה, זאת בגלל שהם נתגלו במעבדה המייצרת תנאים מיוחדים להפרדת התופעה מתופעות אחרות (עמ' 6).

כאן לכאורה עולה התנגדות לטיעון שלי, כי הרי האורגניזם גם הוא לא ניתן לחיזוי, ומאחר שכל מערכת בטבע, פיזיקלית או ביולוגית, לא ניתנת לחיזוי, הרי לאורגניזם אין כל ייחודיות. אולם ניתן דווקא לראות בהתנגדות זו חיזוק לטיעון שלי: האורגניזם הוא מערכת ביולוגית ייחודית בדיוק כשם שעלה נופל ביער הוא מערכת ייחודית. הטיעון של Cartwright מחזק את טיעון האורגניזם השלם שלי, כי בשניהם אנו עוסקים במערכות מורכבות שקשה מאד לחזות התנהגות פרטית שלהן. אם נשליך את הטיעון שלה על הביולוגיה נראה כי הוא חזק כאן הרבה יותר. האמת ה'מתגלה' במעבדה ביולוגית בניסוי מבוקר, ceteris paribus, תלויה לא רק בחוקי הפיזיקה, אלא גם בתכונות הביולוגיות המיוחדות אותן הזכרתי בפרק הראשון: התפתחות, הקשר אורגניזם-סביבה, מקריות ומורכבות. בטבע החי, לכן, הרבה יותר תנאים משתנים כל הזמן מאשר בטבע הדומם, ומכאן חוסר היכולת לצפות בוודאות אירועים ביולוגיים. מהם, למשל, החוקים על פיהם יש לנו יכולת לנבא האם סוס ירוץ מהר מספיק במרוץ הבא? למעשה, כל תעשיית ההימורים של מרוצי הסוסים מבוססת על חוסר יכולת זו לנבא את התוצאות. מנגד, חוקי הפיזיקה מציירים תמונה ברורה מאד יחסית: ברור לכל שאם נזרוק אבן למעלה היא תיפול למטה בוודאות. בביולוגיה התופעות מורכבות ביותר, ואם נבין את האורגניזם השלם, מתוך כמה שיותר נקודות מבט ומחקר, נוכל אולי לתת תיאור טוב יותר של האפשרויות להתנהגותו ולהתפתחותו ולהימנע משאלות שאין עליהן תשובה או יכולת ניבוי טובה.

Cartwright טוענת כי מודלים מדעיים קיימים זה לצד זה במעין 'מעשה טלאים', רקמה מורכבת של הסברים שכולם נכונים (ריאליזם), אבל כל אחד מהם בנפרד לא נותן דבר על המציאות (ולכן זהו ריאליזם בהגבלה). המשימה של המדע המודרני לטענתה הוא למצוא את ההקשרים, את הפעילות המשותפת של המודלים בטבע ולנבא על פיהם רק את מה שבאמת ניתן לניבוי. גם אני טוען כי האורגניזם הוא כמו שמיכת טלאים, המורכבת מתכונות יסוד ומתנאי סביבה. אין ספק כי כל טלאי וטלאי חשוב בפסיפס בדיוק כפי שגנים ואנזימים חשובים, אבל ללא החיבור שביניהן לתמונה שלמה אחת הם מאבדים מעט מחשיבותם.

ד.     מיטשל

Mitchel (2002) מראָה כי ישנם הסברים מסוימים שהם חשובים בכדי להבין שאלות אחרות שאינן קשורות לכאורה לשאלה המקורית, ויש קשרים בין תופעות שלא ניתן להסבירן בדרך אחת בלבד. מחקר שהיא מצטטת "…מאתגר את הטענה שכל מופע צוּרני של האורגניזם יכול להיות מוסבר באופטימיזציה של היסטוריית ההסתגלות שלו" (עמ' 63). מחקר זה גילה כי בעלי חיים בעלי ניקוד בפרווה מאפשר להם לפתח אבולוציונית זנב עם פסים, אך לא להיפך (מפוספסים לא יכולים לפתח זנב מנוקד) וזאת בגלל שהכימיה של המלאנין היא כזו. כלומר "הכימיה לא מאפשרת אופציות מסוימות אשר בשל כך לא יכולות היו לקחת חלק בהיסטוריית הברירה של צבע הפרווה" (שם). המסקנה שלה היא שהסבר סיבתי אבולוציוני לא תמיד יכול להתאים לכל תופעה ולכן הסיבתיות הכימו-פיזיקלית לא יכולה לתמוך גם בהסברים הנוגעים לאבולוציה של בעלי חיים: כאן ההסבר צריך להיות מורכב יותר או לפחות אחר. לטיעוני, תמונה של האורגניזם השלם בסביבתו יכולה לתת בסיס טוב להבנות פרטיקולריות יותר. גם אם הסברים מסוימים מרחיבים את התמונה של האורגניזם והמין שלו, דגש על תמונת האורגניזם (והמין) השלם חשוב להבנות חלקיות אלה.

Mitchel ממשיכה ואומרת כי הסברים המצויים באותה רמת התייחסות (במקרה זה רמת החברה ולא הפרט), למשל ההסברים של חלוקת העבודה בחרקים חברתיים (היא מפרטת שלושה: ההסבר הגנטי, של הרעייה ושל הלמידה) לא ממש מתחרים ביניהם כי הם מתבססים על סיבתיות אחת עיקרית בעולם אידיאלי מנותק, ומתעלמים מהיתר. הסברים שכאלה מאפיינים ראייה אידיאלית המתאימה למעבדות פיזיקה (כמו שמתארת Cartwright, 2000), וקשה להבין בעזרתם את המציאות המורכבת, למרות היותם מאירי עיניים בהציגם אופציות להבנה לוגית של תופעות. מקרה כזה, שבו ישנם הסברים רבים ברמות התייחסות שונות, מסיט את תשומת הלב מהעיקר, שהוא האורגניזם עצמו, במקרה זה חברת הנמלים או הדבורים. מבט כללי על חיי האורגניזם המורכב הזה חשוב לצד או כבסיס להסברים מסוימים כאלה או אחרים, שלפעמים נראים אפילו מיותרים כי אינם מקדמים אותנו להבנה טובה יותר של המערכת הביולוגית המדוברת.

כך נראה כי לכל מין ביולוגי דרושים הסברים מיוחדים, למרות שתכונה מסוימת נראית משותפת לכמה מינים (כפי שראינו בדוגמא של טמפרטורת הגוף אצל העצלן, פרק 3). Mitchel טוענת לכן כי יש לשאוף לאינטגרציה של מודלים סיבתיים, שהם מטבעם אידיאלים ומופשטים, ולקבל ריבוי של הסברים ללא תחרות ביניהם כתופעה בוגרת ורצויה. אינטגרציה של מודלים, אליבא דה Mitchel, מאפשרת ראייה יותר מרכזית וכוללת של המערכת הביולוגית שסביב האורגניזם. היא מאפשרת החזקה של מספר מודלים, הסברים והבנות ביחד, בצורה אינטגרטיבית, כשהמטרה הראשית היא הבנת חייו של האורגניזם השלם. היא מזכירה מאד את האובייקטיביזם האינטר-סובייקטיבי של הפרספקטיביזם של Giere ו-Van-Fraassen. זוהי פילוסופיה ביולוגית התופסת את השלם מתוך נקודות המבט הרבות שבונים מדענים שונים בתחומי מחקר רבים, ובכך היא תומכת בטיעון שלי לחיזוק תמונת האורגניזם השלם בביולוגיה.

 

יש שיאמרו כי הביולוגיה הרדוקציוניסטית פיזיקלית של המאה האחרונה הביאה להישגים אדירים כמו פיתוח תרופות שהצילו את האנושות (האינסולין, למשל), הנדסה גנטית (ייצור אנזימים בעזרת חיידקים, למשל) וחקלאות מתקדמת מבוססת מדע, וכדאי לחזק פילוסופיה התומכת בה. אין בכך ספק, והביולוגים יכולים לזקוף לעצמם הצלחות מדהימות, במיוחד לאחר גילוי מבנה ה-DNA ופיצוח הקוד הגנטי באמצע המאה ה-20. אך נדמה כי האובייקטים החשובים של המחקר הביולוגי, האורגניזמים עצמם, הפכו לחסרי חשיבות בביו-טכנולוגיה שהתחזקה כל-כך בתקופה האחרונה. העברה של חומר תורשתי בין מיני בעלי חיים שונים בתכלית היא אולי הביטוי החזק ביותר שלה, כאשר נעשים ניסיונות לשילוב תכונות חדשות במיני יצורים שונים לגמרי. חוסר ההתחשבות בתכונות המהותיות של בעלי החיים והצמחים כאורגניזמים שלמים גורם אולי לתחושת הניכור וחוסר ההרמוניה של האנושות בכדור הארץ, שהופך מתועש, עירוני וחם יותר ויותר. ניתן אולי להנדס, לעצב, לשנות ולעבד את החומרים של האורגניזם, אך חשוב גם להבין את המהות שלו, המסוגלת לשנות את הסביבה, להחזיק תבנית צורנית ברורה ולהתפתח בזמן. כשנבין יותר את האורגניזם השלם נגרום אולי לפחות נזק (Lewontin, 1995; Woese, 2004). בכדי להבין יותר, יש לטענתי לפתח פילוסופיה ביולוגית מתאימה יותר שתחזיר את הדגש אל שלמות האורגניזם.

סיכום

טענתי כי יש לחזק את המבט על האורגניזם השלם ולשלב פרספקטיבות רבות ככל האפשר בכדי לבנות את התמונה השלמה של האורגניזם. הדגשתי את הייחודיות של הביולוגיה בכלל ושל האורגניזם בפרט בכך שהראיתי תכונות יסוד המבדילות בין אורגניזם לבין מכונה כמו יחסיו ההדוקים עם סביבתו, היכולת להתפתח, היכולת לבנות צורה עצמית המזהה את עצמה והמקריות של ההיסטוריה הביולוגית שלו.

הדוגמא של תיאור העצלן שהבאתי בפרק 3 מראה מחקר ביולוגי מסוג אחר. זהו לימוד כוללני יותר, התומך בפרספקטיבות שונות של מחקר ומנסה לאחד ביניהן. החוקר מחזיק בתודעתו את האורגניזם כאובייקט המחקר הראשי שלו במהלך כל חקירה פרטית כזו או אחרת, אם על השלד או בתחום הפיזיולוגיה. הניסיון של חוקר זה הוא דווקא להימנע מחיפוש הסברים, גורמים וסיבות אלא להגיע להבנה של תגובות האורגניזם לשינויים בתנאים שלו מתוך איסוף כל הפרטים ותנאי-החיים לתמונה אחת שלמה ומורכבת. כאן עומדת לפני החוקר מערכת ביולוגית (כפי שמתארת Fox-Keller, 2005) המהווה מכלול שרק חלק ממנו הוא הגנום ופעולותיו הביוכימיות בסינתזת חלבונים, ובמרכזה האורגניזם עצמו. אני טוען כי השפה החדשה אותה מחפשת Fox-Keller (2005) עבור ביולוגיה חדשה של מערכות, המאגדת תחת כנפיה פיזיקאים, מתמטיקאים, אנשי תכנה וגנטיקאים, תרצה להתבסס על ראייה הוליסטית שכזו של האורגניזם, ולכן יש להדגיש אותה ולחזקה.

אני מצדד בדעתם של Van-Frassen, Cartwright, Callebaut ואחרים כי לפילוסופיה של המדע יש תפקיד לא רק בלימוד ובהבנת המחקר הקיים אלא גם בהתוויית דרכים חדשות ופרגמטיות למדע האמפירי והתיאורטי. במיוחד בשל כך, נדמה לי כי ראוי להציב מחדש את האורגניזם השלם במרכז המחקר והפילוסופיה של הביולוגיה, כבעל תכונות מהותיות המבדילות אותו ממערכות אחרות. הצבת האורגניזם במרכז החזון והמטרות של המחקר הביולוגי תאפשר הבנה יותר טובה שלו, למרות שמחקרים יישומיים וביוטכנולוגיים חשובים עדיין באותה מידה. כאשר נבין טוב יותר אורגניזמים, יתכן ותוצאות המניפולציות עליהן (הנדסה גנטית, גידול או הדברה, למשל) ישתפרו ע"י כך שייקחו בחשבון יותר גורמים ומאפיינים של המערכות החיות בהן הן מטפלות.

 

 

 

מקורות:

גוטליב י. וצחורי-פיין ע., (2014). הדברה מבוססת סימביונטים – שיטה חדשנית להדברת פגעים בחקלאות וברפואה. גדות אגרו ניוז מס' 10, www.gadotagro.com.

יבלונקה ח. ולמב מ., (2005). אבולוציה בארבעה ממדים, הוצ' עם עובד.

 

Callebout W., (2012). Scientific perspectivism: A philosopher of science’s response to the challenge of big data biology. Studies in History and Philosophy of Biological and Biomedical Sciences, 43, 69–80.

Cartwright, N., (2000). The Dappled World: A Study of the Boundaries of Science, Cambridge University Press.

Dawkins, R., (1989). The Selfish Gene. Oxford Uni. Press.

Doolittle, W. F. & Papke, R. T., (2006). Genomics and the bacterial species problem. Genome Biology, 7, 116.

Fox-Keller E., (2003). Making Sense of Life: Explaining Biological Development with Models, Metaphors and Machines. Harvard Uni. Press. ‏

Fox-Keller E. (2005). The Century beyond the Gene. Journal of Biosciences. 30, 3-10.

Giere, R. (2009). Essay Review: Scientific Representation and Empiricist Structuralism, on Bas Van Fraassen Scientific representation. Philosophy of Science, 76, 101–111.

Griesemer, J. (2000). Development, culture and the units of inheritance. Philosophy of Science, 67, S348–S368.

Gross, R., Vavre, F., Heddi, A., Hurst, D., Zchori-Fein E. and Bourtzis K., (2009). Immunity and symbiosis. Molecular Microbiology 73, 751–759.

Holdrege C., (1998). The sloth: a study in wholeness. Newsletter of the Society for the Evolution of Science, 14:1-25. Also in http://natureinstitute.org/nature/sloth.htm

Kitcher, P., (1991). The division of cognitive labor, Journal of Philosophy 87, 5–22.

Lewontin, R. C., (1995). “Genes, environment and Organisms”, in: Hidden Histories of Science. London: Granta Books, pp. 115-139.

Massimi, M., (2009). Book Review on Van Fraassen 'Scientific Representation: Paradoxes of perspective', International Studies in the Philosophy of Science, 23, 323-327.

Mayr, E. (1996). What is a Species and what is not? Philosophy of Science, 63, 262-277.

Mitchel, S. D., (2002). Integrative Pluralism, Biology and Philosophy, 17: 55–70.

Zilber-Rosenberg I. and Rosenberg E., (2008). Role of microorganisms in the evolution of animals and plants: the hologenome theory of evolution. Microbial Review, 32, 723-735.

Stotz, K. & Griffiths P., (2004) Genes: Philosophical analyses put to the test. History and Philosophy of the Life Sciences, 26, 5-28.

Van Fraassen, B. C., (2008). Scientific representation: Paradoxes of perspective. Oxford: Oxford University Press.

Vavre F. and Braig H., (2012). Primary and secondary symbionts: So similar, yet so different. In Manipulative Tenants, Bactria Associated with Arthropods, Zchori-Fein E. and Bourtzis K. (eds.), CRC press, NY.

Woese, C. R., (2004). A new biology for a new century. Microbiology and Molecular Biology Reviews, 68, 173–186.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *